בפוסט הזה אני רוצה לגלות לך סוד קטן.
הוא רלוונטי אלייך,
אם את אמא שיוצאת לצילומים, או שאת הצלמת.
הסוד הזה שינה לגמרי את חווית הצילום שלי, של ההורים ובעיקר הילדים.
וגם.. הקפיץ משמעותית את כמות התמונות הטובות מיום הצילום שלי!

זה קרה באחת הפעמים כשחזרתי מצילומי חוץ בירושלים,
הכל היה מושלם- הלוקיישן, מזג האוויר, המשפחה המקסימה.
אבל לא בגלל זה חזרתי מאושרת.
חזרתי מרוצה כי סיימנו חצי שעה לפני השקיעה.
זה אולי נשמע מוזר אבל בשבילי זה היה רגע של שינוי.
פעם דגלתי בשיטה של-
כל זמן שהשמש מאירה אפשר עוד לצלם![]()
"קדימה ילדים עוד תמונה אחת אחרונה..!"
עוד תמונה
עוד חיוך
עוד ניסיון.

אבל אז, שוב ושוב,
כשהגעתי למחשב לערוך ולסנן
שמתי לב למשהו-
ההתחלה? קסם
האמצע? אנרגיות בשיא
ואז מגיע רגע המפנה,
הילדים מתעייפים, משתעממים. פחות משתפים פעולה.
וכשחשבתי על זה הבנתי שהם צודקים-
אחרי שעתיים פשוט ממצים.

ואז נפל לי האסימון.
הסוד הוא לא למשוך,
הסוד הוא לעצור.
לפרוש בשיא,
להישאר בטעם של עוד![]()
איך באמת הצלחתי בס"ד לנהל את הסשן הזה בשעתיים?
(משפחה של ארבעה ילדים כולל ילד חלאקה, 3 סטים של בגדים, מאות תמונות מדהימות ואלבום מגוון)
בפוסט הבא אספר לכם בעז"ה על טיפים סופר חשובים!
בינתיים תחשבו על זה,
זה פוגש אותנו בכל כך הרבה הזדמנויות בחיים, לא רק בצילומים![]()